יום נישואים

נישואים: מוסד חברתי או אפשרות לצמיחה אישית?

הקדמה:
 
הרשו לי לשתף אתכם בחוויה אישית.
 
הוריי נשואים למעלה מחמישים שנה. הם אוהבים זה את זה ומסורים זה לזה, ובזקנתם הדבר אף ניכר יותר.
 
כשהייתי צעירה, כמעט מעולם לא ראיתי אותם מביעים גילויי חיבה אחד לשני - לא נשיקות, לא חיבוקים ואף לא מילות אהבה. מדוע כמעט? משום שרק שלוש פעמים בשנה הם התנשקו בפומבי, כלומר לעיני הילדים: בראש השנה, בפסח, ו - ביום הנישואים שלהם. אני זוכרת את ההתרגשות שלי כילדה כבר בתחילת נובמבר (זה היה החודש!!!), מחכה ומצפה ליום הנישואים המיוחל,שם אראה את אבי נותן נשיקה לאימי, ואף מוסיף לכך שי צנוע.
 
יום הנישואין נחרת בזיכרוני הילדותי כיום מיוחד שבו מותר להביע אהבה, כאשר בשאר הימים השגרה מנצחת.
 
הנישואים כמוסד חברתי:
 
מוסד הנישואים או הנישואים כמבנה חברתי, קיים מקדמת דנא. מימי אדם וחוה, דרך הזוגות שנכנסו לתיבת נוח, ועד ימינו אנו עם חתונות הפאר של המפורסמים, שירי אהבה בסגנון "התינשאי לי אהובה", ושלל עצות לארגון החתונה המושלמת.
 
ככל מבנה או מוסד חברתי, גם לגבי נישואים נוצרו נורמות ומוסכמות. חלקן משתנות מתקופה לתקופה ובין תרבויות שונות, חלקן יותר אוניברסאליות. לדוגמא: נישואים המבוססים על אהבה הם המצאה חדשה יחסית, של עשרות השנים האחרונות, ובעיקר בתרבות המערבית. בעבר, ובתרבויות רבות גם היום, נישואים היוו דרך להבטיח השארת רכוש בתוך המשפחה, צבירת כוח פוליטי וכלכלי וכמובן העמדת צאצאים ע"מ לחזק את הקהילה או העם שאליו האדם שייך. בהקשר הזה מטרת הנישואים לא הייתה ביטוי של אהבה, אינטימיות או קירבה, ולכן אירועים יותר אישיים כדוגמת יום נישואים, חתונת כסף, זהב וכו' לא נחגגו.
 
נורמות ומוסכמות הן כורח המציאות. מהיותנו יצורים חברתיים אנו קובעים ומייצרים חוקים, כללי התנהגות ונורמות מקובלות. מבנים חברתיים אלה משרתים את הכלל ומאפשרים לאדם סדר וודאות שבה הוא יכול לתפקד.
 
המגבלה של נורמות ומוסכמות היא על המרחב האינדיבידואליסטי והבחירה החופשית. במציאות בה הנורמות מכתיבות, לבן האדם יש פחות חופש לקבוע עם מי יתחתן, איך ייראו חיי הנישואים שלו, איזה חלוקת תפקידים תהיה בתוך החיים המשותפים, ובאיזה תנאים נפרדים.
 
הנישואים כאפשרות לצמיחה אישית:
 
בעולם האינדיבידואליסטי בו אנו חיים, ישנה אפשרות לעצב נישואים באופן שונה - כמקום של צמיחה אישית.
 
כאשר מוסד הנישואים אינו דבר מובן מאליו, הזוגיות מציבה אתגרים רבים אך גם יצירתיות ודינאמיות.הנישואים אינם עוד מבנה שהאדם "כבול" בו, אלא מרחב שבו הוא יכול לבטא את עצמו בצורה האינטימית והחופשית ביותר. לדוגמא, זוג שאני מכירה נישא בגיל צעיר ובאמצע שנות הארבעים מצאו עצמם מציינים את יום הנישואים העשרים שלהם. שני הילדים כבר גדולים והשגרה קצת מלחיצה. הם היו מספיק פתוחים על מנת לדבר על שינויים שהיו רוצים לעשות באמצע החיים, ומתוך כך יצרו לעצמם הרבה יותר חופש בתוך השגרה. האישה הרשתה לעצמה לצאת לטיולי בנות, לצאת ללמוד ולהיעדר יותר מן הבית, והבעל פיתח תחביבים משלו, בעיקר ספורט ימי שאת אשתו לא מעניין. הם מצאו את עצמם מתפתחים באופן אישי ולמדו איך להביא את השינויים האלה לזוגיות שלהם - בשיחה, בשיתוף, בהתרגשות. הם פרגנו אחד לשני והרגישו צעירים ומלאי חיים. את יום הנישואים העשרים ושלוש שלהם הם בילו יחדיו בטיול במזרח הרחוק וכדבריהם "לא השתעממנו לרגע זה מזה".
 
סיפור זה יכול לשמש השראה לנישואים שבהם לא המבנה או המוסד החברתי מקודש, אלא שני בני האדם שחיים בתוכו. הם אלה שמעניקים לו את המשמעות.
 
הסיכון באפשרות הזו הוא, שהמבנה החברתי מקובע פחות, ולכן עלול להישמר פחות. מצבים שונים במהלך הנישואים כמו לידת ילדים, החלפת מקום עבודה, שינויים אישיים ואפילו אירועים כמו יום הולדת, יום נישואים או חופשה משפחתית יכולים להפוך הזדמנות לחשבון נפש - לשאלה האם המערכת עדיין עובדת, האם אני עדיין מסופק ממנה ומאושר בה. כאשר הנישואים הם מוסד, הכוח ניתן לו, המבנה החברתי שומר עלינו. כאשר הנישואים הם בחירה אישית, יש לנו מרחב גדול יותר להתלבטות, התחבטות וחיפוש אפשרויות חדשות. מן המפורסמות הוא שאחוז הגירושין הולך ועולה בחברה המערבית, לפעמים במין קלות בלתי נסבלת. האתגר האמיתי אם כן של הנישואים כאפשרות לצמיחה אישית הוא המחויבות שלנו לזוגיות דווקא בזמנים לא נוחים, במצבי מחלוקת, התרחקות ושינוי. איך מוצאים את הדרך לדיאלוג מחודש, איך מכבדים את השינוי ושומרים על האהבה ועל קשר קרוב. ברור שאפשר גם להיפרד, אך השאלה היותר מהותית היא - האם עשינו כל מה שביכולתנו על מנת לטפח את הנישואים שלנו, האם קיימת עוד אפשרות לחיים מאושרים יחדיו שאותה אנו לא רואים. זהו האתגר האמיתי של נישואין מודרניים.
אילה שני
התקשרו עכשיו ובנו את הטקס שלכם
050-2435000



שם:
מייל:
טלפון:
תוכן: