כשחשבתי על המושג "יום הולדת", מייד עלתה לי בראש התמונה הרגילה של חגיגה, מתנות, ברכות, שמחה, התרגשות ו - עוגה עם נרות... ואז החלטתי לחשוב עוד קצת, לנסות ללכת מעבר למה שאני מכירה ויודעת על המושג.

טקסים הם אירועים סמליים המורכבים מרצף פעולות, המבוצעים בסביבה מסוימת ובמחזוריות סדירה. הפעולות הסמליות המהוות את הטקס, מכילות לרוב חלקים מהאלמנטים הבאים: עלילה, שירה, תהלוכה, ריקוד, פעילות עם אובייקטים קדושים ועוד.

במצוות היובל המקורית מדובר על שחרור כל העבדים. בימינו אלו, "עבדות" היא במידה מסוימת שיגרת היום יום, השעבוד להרגלי החיים שלנו: עבודה, משפחה, דפוסי חיים וניהול מערכות יחסים אישיות ומקצועיות. יתכן לומר שיום הולדת 50 הוא הזדמנות לעצור ולשאול שאלות על ההרגלים והקיבעונות שלנו, ע"מ שתהיה לנו בחירה מחודשת. עצם השאלה יוצר מימד רוחני של חופש, הסתכלות ותובנה, שכנראה בגיל 50 אנו בשלים לה יותר מאשר בצעירותנו.

כשהייתי צעירה, כמעט מעולם לא ראיתי אותם מביעים גילויי חיבה אחד לשני - לא נשיקות, לא חיבוקים ואף לא מילות אהבה. מדוע כמעט? משום שרק שלוש פעמים בשנה הם התנשקו בפומבי, כלומר לעיני הילדים: בראש השנה, בפסח, ו - ביום הנישואים שלהם. אני זוכרת את ההתרגשות שלי כילדה כבר בתחילת נובמבר (זה היה החודש!!!), מחכה ומצפה ליום הנישואים המיוחל,שם אראה את אבי נותן נשיקה לאימי, ואף מוסיף לכך שי צנוע.

במדינת ישראל שבה טקס הנישואים המקובל הוא הדתי-רבני, חתונה אזרחית היא בעצם שם אחר לנישואים אלטרנטיביים, כלומר לעריכת טקס אישי, שאותו הזוג יוצר כרצונו. היא אינה מתנהלת לפי טקס ידוע מראש, שאת חלק ממילותיו אנחנו לא תמיד מבינים. הרבה מאוד טקסים אישיים נשענים על המסורת, משלבים אלמנטים מן הטקס הדתי אך כמובן נותנים לו משמעות אישית.

כל המדינות הדמוקרטיות בעולם, למעט ישראל, המדינה מחזיקה פנקס רישום אזרחי בו נרשמים בני זוג כנשואים, ומתוקף כך יש להם מעמד מול הרשויות בענייני מיסים, ביטוח לאומי, משכנתאות, הטבות רפואיות ואחרות וכו'. מדינת ישראל, שבתחומה לטקס אזרחי אין מעמד חוקי, עדיין מכירה בתנאים מסוימים נישואים אזרחיים, שנערכו במספר מדינות בחו"ל. כמובן שההכרה כרוכה בעמידה בדרישות מסוימות, הן מצד ישראל והן מצד המדינה בה מתחתנים אזרחית. חשוב להדגיש, כי בישראל כאמור רק לנישואים דתיים (הנערכים ע"י רב, כומר או קאדי) יש תוקף חוקי, ולגבי נישואים אזרחיים הנערכים בחו"ל, מדינת ישראל בעצם מכירה בהם בדיעבד, ומוכנה לרשום את הזוג כנשוי במרשם האוכלוסין שלה.

בטקס הנישואים היהודי המסורתי ישנו קטע חשוב שנקרא "שבע ברכות". אלו הן שבע ברכות שאומרים תחת החופה, ולאחר מכן בשבעת ימי המשתה שלאחר החתונה. הברכה הראשונה היא פשוטה, אפילו בנאלית: זו הברכה על היין. "ברוך אתה ה' אלוהינו מלך העולם, בורא פרי הגפן". זו בעצם ברכה שנאמרת בכל פעם שעומדים לשתות כוס יין.